לטעת את הזרעים הנכונים – הרהורי רוח לט"ו בשבט

בשיעורי היוגה השבוע, אנו עושים הפסקה מתודית עם הלימוד של 8 צלעות היוגה של פטנג'לי ובהשראת טו בשבט דנים בזרעים, שהם רישומים מנטליים שנאגרים בתת מודע שלנו ובבוא הזמן נובטים והופכים לחוויות החיים שלנו כפי שהם היום.

על פי הבודהיזם הטיבטי, בכל רגע ורגע נתון, נטמנים בתת מודע שלנו 65 זרעים = רישומים מנטליים כאשר אנו עושים משהו, אומרים משהו או אפילו חושבים משהו. 

בדומה לזרעים בטבע, כל זרע כזה מרגע שהוטמן, גדל בקצב מעריכי (אקפוננציאלי), כך שביום השני עוצמתו של הרישום המנטלי הוכפלה, ביום השלישי הוא כבר פי 4 וכך הלאה. ואין זה מפתיע, שכן גם בטבע, בלוט קטן של עץ אלון, תמיד יצמיח עץ אלון ענק השוקל כמה טונות.

כך גם אצלינו בתודעה: אפילו זרעים קטנים של מעשים, מילים או מחשבות, יכולים להפוף לחוויות ענק בחיינו. והחוקיות היא כזו: אם הזרעים שאנו שותלים הם בעקבות מעשה חיובי, עזרה כלשהי לזולת (הודיה, אהבה, נתינה, סיוע ועוד…), הם חייבים לבוא לידי ביטוי בחיינו כחוויות טובות, ואילו אם הזרעים שאנו שותלים קשורים בפעולה שלילית, פגיעה בזולת (אפילו רק מחשבות של כעס, קנאה או רכילות וכולי…) נזכה בחוויות שליליות בחיינו.

נשמע קצת מאיים, לא? מה שנפלא כאן, הוא שלנו כבני אדם, יש את זכות הבחירה, כך שבכל רגע ורגע נתון של חיינו (עם עצמנו, עם המשפחה, החברים, בעבודה, על הכביש, בתור לסופר או בכל סיטואציה אחרת…) אנו יכולים לבחור בדיוק אילו זרעים לשתול, ומאילו זרעים לנסות ולהימנע  וזהו האימון היומיומי שלנו, להלן כמה דוגמאות:

- אם לקוח צועק עלינו בעבודה, במקום להרים את הקול חזרה, ניקח נשימה וננסה להבין מה אנחנו יכולים ברגע זה לעשות עבורו כדי לשתול אצלינו זרע חדש, טוב יותר.

- אם מישהו עוקף אותנו בפראות בכביש, ננשום, נשאיר את היד בתוך האוטו ובמקום הקללה, נאחל לו משהו טוב וכך הלאה…

זו גם הזדמנות נפלאה עבורי להודות לכל אחד ואחת מכם, על הזרעים הטובים שאתם מאפשרים לי לזרוע בכל מפגש ומפגש אתכם שוב ושוב ושוב :-) . ולמי שרוצה לקרוא עוד על הנושא המרתק הזה שעליו התבסס הפוסט הזה, מוזמן לעיין בספר: להב היהלום שכתב גשה מייקל רואץ.

נמסטה,

ליאת. 

הפוסט הזה פורסם בתאריך Uncategorized. קישור קבוע.

סגור לתגובות.