החזרה להודו – ספט' 2012

מרגע ששבתי מהודו אחרי טיול מרתק בפברואר 2009, היה לי ברור שאחזור לשם, רק עוד לא ידעתי כיצד ומתי זה יקרה. בשנה האחרונה, הרעב לגעת עוד במדינה (תת היבשת) הזו החל לפעום בתוכי ואט אט התפקסתי על הצפון, למרגלות ההימאליה, לשני איזורים מרכזיים ששמעתי עליהם רבות: דרמסלה ורישיקש.

אחרי חיפושים לא רבים הגעתי אל דורון ורוני, מחברת לגעת בהודו ויחדיו יצרנו את טיול העומק הראשון של יוגהמה טראוול: מסע נשי קסום לצפון הודו בדגש יוגה תרבות ורוח.

ועל המסע הזה אני רוצה לספר לכם קצת יותר באריכות, רק שאיני יודעת אפילו מהיכן להתחיל…

אז בינתיים, הנה תאור המסע שלנו ואתם מוזמנים להינות מספר המסע שמוצג בסטודיו.

יומן מסע יוגה תרבות ורוח לצפון הודו, 23.9 – 4.10

ביום א ה- 23 לספטמבר התייצבנו באחת בשדה התעופה, מייד פגשנו את רוני המדריכה, קיבלנו את הדרכונים עם הוויזה המיוחלת והתחלנו את מסענו, שש נשים מכירות ולא ממש מכירות זו את זו היוצאות למסע עומק עם עצמן. ברבע לחמש המראנו עם רויאל גורדנינן לעמאן, לא הספקנו להמריא ולנסות להבין מעל מה אנו טסות וכבר נחתנו ומשם כעבור שעה קלה המשכנו בטיסה לדלהי.

כולם אומרים שהנחיתה באחת הערים הגדולות היא תמיד שוק למי שחדש בעניין הודו, אך להפעתנו הרבה, הנחיתה הייתה רכה מאוד. פרט לעובדה שחיכינו כמעט שעה בביקורת הדרכונים משום שלפנינו עמדה קבוצת עיראקים שלא ידעו למלא את טופס הויזה ופקידי ההגירה שהיו עייפים ועצבניים בתום המשמרת.

נכנסנו להודו, סידרנו "סים קארד" מקומי ויצאנו החוצה. את פנינו לא קיבלו המוני אנשים, או ריחות חזקים, רק קרירות נעימה של שעת בוקר מוקדמת ונהג ומדריך מקומי עם חיוך על הפנים ושרשרת כתומה וריחנית. הגענו למלון כדי להתרענן מעט ולאכול ארוחת בוקר ובשבע בערך יצאנו עם מיניבוס צמוד לסיור בדלהי באדיבות מדריכתנו המקומית החביבה והצעירה אנצ׳ל.

יום ב' 24.9

התחלנו במקדש שרי לאקשמי נראיאנה שנבנה ע"י משפחת בירלה. המקדש ידוע גם בשמו בירלה מנדיר. ראינו את המסגד, משם יצאנו בנסיעת ריקשה סוערת ברחובות השוק הסיטונאי בדלהי העתיקה. ליבי נכמר על גבו של נהגנו הרזה במאמץ העילאי להובילנו וכל העת לדאוג להיות בקשר עין עם נהג הריקשה המוביל, לא להפיל אותנו לבורות, להשתלב בתנועה וגם להסביר לנו על מוקדים חשובים בדרך. משם המשכנו לשער הודו לזכרם של הודים שלחמו למד הבריטים במלחמת העולם השניה. עקב הלחץ ללכת לשירותים, ויתרנו על מעבר מתחת לשער וצעדנו למלון פארק ומשם ברגל לגאן פאת. ארוחת צהריים עשירה ומפנקת חיכתה לנו במלון אחר, פתחנו אותה בלאסי מתקתק וסיימנו בגלידת וניל בצורויזארי מסעדת הגנבים נפרדנו מחברתנו אנצל. בדרך לתחנת הרכבת בדלהי עצרנו לצאי וואלה הראשון שלנו במוסך הריקשות.  מו"מ קצר שערכה רוני במקצוענות עם הסבלים לובשי האדום והופ, תיקנו הגדולים עמוסים על ראשם הקטן והם צועדים במהירות ובבטחה דרך 16 הרציפים עד לרציף מספר 1 שבו חיכינו לרכבת לאמריצר.

שעה קלה המתנו בחום ובפיח עד שהגיעה הרכבת המיוחלת. מפליא היה לראות כיצד תוך שניות אחדות בשמחה ועם חיוך על הפנים החליפו איתנו 6 הודים מקומות כך שיכולנו לשבת יחדיו. שניות נוספות עברו וכולנו צללנו אל הכסא המרופד לשינה מתוקה אחרי לילה נטול שינה. הנסיעה ברכבת הייתה רצופת פינוקים, אוכל, קינוחים, צאי, ומרק וכך עברו להן די במהירות שש שעות ארוכות. עם הגיענו לאמריצר חיכה לנו ראקש המדריך עם שתי טויוטות ונהגים חביבים שילוו אותנו מעתה ואילך לארבעת הימים הקרובים, פאפו ואנג'יט ווהובילונו למלון MK, בו בדיוק החלה חתונה הודית מסורתית. זכינו לראות ולצלם את בחתן והכלה היפים לפני שקיבלנו החדרים ואחרי מקלחת שהייתה ללא ספק אחת הזכורות לטובה, צללנו שוב לשינת לילה מתוקה. רקש החמוד חיכה לנו בתחנה ודאג לכל רצוננו.

יום ג' 25.9

קמנו בבוקר ואחרי בריף יסודי של הרקע ההיסטורי לדת הסיקית יצאנו לכוון מקדש הזהב, המקודש לסיקים, אשר ברובם ממוקמים במדינת פאנגאב שמערב והגובלת עם פקיסטן. הביקור במקדש מרתק, כולם מגיעים אליו ללא כל קשר לדתם או אמונתם. במתחם המקדש העשוי כולו משיש לבן צחור מאכילים 24 שעות ביממה אלפי מאמינים. נכנסנו לאכול ומשם הצטרפנו לעשרות המתנדבים השוטפים כלים וכן לערבוב סיר הטלי וכמובן להכנת הצאפאטי. אחרי 20 פיתות יצאו כל הנשים להפסקת תה ואנו איתן. סבבנו את המקדש, שמענו על שושלת הגורו הסיקים ואף טבלנו במים הקדושים הסובבים את המקדש. בהחלט מחזה מרהיב ומקום שעושה לך משהו בלב ולא משנה במה אתה מאמין.

לאחר הפסקת קוקוס ברחוב שהסתיימה בקנס לאחד הנהגים שלנו והתקפה על האוטו של נעמי שירלי ונירית ע"י ילדי בית ספר מתלהבים, שבנו להפסקה קצרה ומשם לארוחת הצהריים.

בארבע וחצי יצאנו לנסיעה של כחצי שעה לגבול עם פקיסטן שם צפינו במחזה מצחיק מאוד של הורדת הדגלים וסגירת הגבול ומשם היישר שוב למקדש הזהב פעם בלילה, מואר, לראות את המקדש מבפנים ואת טקס השכבת הספר במיטתו ללילה. לנירית לא הרשו להיכנס עקב חצאיתה הקצרה וראקש לא וויתר וקנה לה תייץ. התכווננו ככה פנימה, ביקשנו סליחה ושבנו למלון עייפים אך מרוצים.

רביעי 25.9

ברביעי השכמנו ברבע לשבע ותירגלנו מתיחות יוגה ותרגול איינגאר בסיועו של המעקה בקומתנו ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו לדרך ארוכה לכיוון איזור דרמסלה. הנסיעה עברה במהירות יחסית, בדרך עצרנו לארוחה על רקע נוף מדהים, שירלי ואני אכלנו מלאי קופטה – שהתגלה כאחת המנות האהובות עלינו בטיול כולו…

את ביקורנו באזור דרמסלה על רכס ההימלאיה התחלנו במקום קסום שנקרא נורבולינגקה (או טרבלינקה כפי שנחרתה בזכרוני…), עם הגעתנו קיבל את פנינו ויקאס המדהים, המדריך המקומי שלנו לארבעת הימים הקרובים, או ה״דרמסלה וואלה״ כפי שרוני כינתה אותו. נורבלינגקה הוא מקדש שנבנה עבור הדלאי למה אחרי זכייתו בפרס הנובל, אך הוא כמובן סירב לשכון בו והמקום הפך למרכז לשימור אומנויות טיבטיות. לא נשכח את התבלין דמוי פלפל שממנו ויקאס החמוד הקיא את נשמתו…

ראינו איך תופרים, מציירים טנקות רוקעים, מפסלים בעץ, חורטים. סיימנו בקנית כמה מזכרות והמשכנו לעבר מקלוד גאנג ליריד שם טעמנו לראשונה פקורה- ירקות מטוגנים בשמן עמוק. שם בדיוק פגשנו את שני חברתה של רוני שתצטרף אלינו לארבעת הימים הבאים ותהפוך בן רגע לחברה מן המניין בקבוצתנו האיכותית. משם נסענו היישר למלון Asia resort, התמקמנו בחדרים ואל אף שהיינו מותשות מהדרך קשקשנו עד 13 בלילה ונרדמנו עמוק על מיטת הקרש.

חמישי 26.9

עם בוקר השכמנו קום לתה "למון-ג'ינג'ר-הני שמאז ליווה אותנו כל ביקורנו בדרמסלה. כמו בהודו, הסתבר כי הדרך לדרמקוט סגורה בחלקה ואחרי שצחקנו שעלינו לעשות איזה טרק, קיבלנו אותו. בשבע וחצי בבוקר יצאנו לטרק של חמי שעה בגובה 2000 מטר לכיוון מרכז טושיטה ללימודי בודהיזם. נכנסנו לחדר המדיטציה שהמה ישראלים, חווינו מדיטציית מוות ורק שהסתיימה גילינו שהמדריך ישראלי.

משם המשכנו  ברגל לטרק קטן נוסף לכוון דרמקוט שנכבשה עי ישראלים, המשכנו בצעידה לעבר בגסו, מקום הולדתו של ויקאס. אספנו את נעמי באוק ויו ונסענו לעבר מקלוד גאנג להתנסות לראשונה במומו, צאו מיין (אטריות ביצים וירקות מוקפצים) במסעדת נורלינג, שם נירית שכחה את משקפיה והם נמצאו וחיכו לנו באותו מקום למחרת. לאחר האוכל צעדנו לעבר המקדש הטיבטי קאלה צאקרה לא לפני שביצענו הקפה סביב ההר – "קורה". סובבנו את כל גלגלי התפילה של "אום מאני פדמה". כשנכנסנו למקדש התברר לשמחתנו שלמחרת עורכים פוגה (טקס) לאריכות חייו של הדלאי למה בעיקר משום שהפנצם לאמה שאמור לשלוט עד שהדלאי לאמה יגדל נחטף על ידי הסינים וגורלו לא ידוע.

מהמקדש נסענו חזרה לבגסו וחווינו שיעור יוגה אצל מאהי, המורה ליוגה של ויקאס, שרוני סיפרה עליו שבלילות במקום לישון היה יושב שעות במדיטציה וכך קיבל את היוגה שהוא מלמד. חווינו שיעור בסגנון איינגאר ואפילו נתלינו הפוכים עם רצועות וסרנדות בתקרה. ערניים מהתרגול צעדנו למסעדה של ויקאס שם כבר החלו ההכנות לקונצרט ראגה מקסים. גולת הכותרת הייתה שאניטה רוני והרי הזמרת הקורנת שרה לנו את אלי אלי וריגשה את כולנו.

הארוחה שהכין ויקאס עבורנו הייתה מעולה, מרק סרפדים, במיה שקנינו יחדיו במקלוד מוקדם יותר ולקינוח אחרי שהתפוצצנו הגיעה "שלום למלכה", גלידה עם בננות ופצפוצים טעימים. ליקקנו השפתיים וחזרנו למלון לתפוס שינה מתוקה וערבה לקראת יום נוסף עמוס חוויות. פגשנו גם את משפחתו של ויקאס המקסימה.

יום שישי 27.9

את שיעור היוגה שתוכנן לבוקר ביטלנו בשביל ההזדמנות לראות במו עיננו את הדלאי לאמה, ללא ספק אחת החוויות העוצמתיות שחווינו כאן. קמנו מוקדם צעדנו למקדש והתמקמנו קרוב לשביל הגישה שלו לתוך הטקס. כשהגיעה השעה יכולנו ממש לראותו ולעקוב אחר הדרך שהוא עושה עד לכניסתו אל החדר של הנזירים. דמעות עמדו בעיננו אל מול האיש מלא החמלה הזה. הקפנו את המקדש, שמענו את המנטרות של כל הנזירים וטעמנו מהתה הטיבטי והאורז שהוגש לכל אדם ואדם שנכח בטקס. וואו!!!!

משם אל "בגסו-נאג" המקדש עם הבריכה והפוג'ה הראשונה שלנו והצמיד האדום הראשון שקיבלנו (מיני רבים שעוד נקבל). חזרה לבית הספר לאיורוודה בו קיבלנו הרצאה מרתקת מהרופאה המקסימה קוסום. רעבות סיימנו את ההרצאה והלכנו למסעדה של ויקאס לשיעור אוכל טיבטי של מומו במגוון מילויים, לחם טיבטי ומרק תרד קצת דלוח בניצוחו של לאמו שף טיבטי מקסים שיתפעל אותנו, לימד והקסים במומחיותו. עוד יותר טוב מהבישול, התיישבנו לאכול את הסעודה שהכנו וללא ספק היו אלו מומואים טעימים במיוחד!!!

בשתיים וחצי התפנינו לזמן חופשי, רצנו לקבל מסאג איורוודי מפנק וקניות כיפיות וכמובן באגסו קייק ששני קנתה לנו. חזרנו ונפגשנו כולנו אצל קוסום לקבל אבחון מסכם של הקונסטיטיושון שלנו. מדהים היה לגלות שכמעט כולנו "ואטה פיתה". אחרי עוד קצת זמן פנוי נפגשנו לארוחת ערב חגיגית של שישי וכתמיד, חזרנו למלון עייפות ומרוצות.

שבת 28.9

בשבת יצאנו לדרכנו ועשינו סיבוב בדאל לייק. ממול, היה ה- TCV, פנימיה ובית ספר לילדים טיבטיים. ראינו את בתי המשפחה, התינוקות, השילוט עם המסרים החיבויים בכל מקום ואף השארנו תרומה נכבדת. המשכנו לכיוון מפעל תה "מאאן" שם ראינו את תהליך הכנת התה, תה ירוק. סידו החמוד אירח אותנו לתה טעים ומשם בצעידה הגענו לבית של מילאפ, בן דוד של ויקאס לארוחה אוטנטית בבית משפחה. עשינו סיור בבית עם אנו אשתו של מילאפ וקיבלנו מתנות למזכרת. ירדנו בדרך לרכבים לנסיעה ארוכה חזרה לאמריצר.

הגענו בלילה לאמריצר לשתות תה ולהיפרד משני ויקאס וראקש ועלינו לרכבת הלילה, התמקמנו בתא אחד וכל אחת תפסה את מיטתה, העברנו את הלילה בנחירות והגענו בשבע וחצי להרידוואר.

ראשון 30.9

עם הגעתנו פגשנו את אגיי המדריך ובדרך לריזורט מעל רישיקש עצרנו לצאי ולטעינת של מתוקים הודיים. נסענו שעה בדרך לשיוופורי. מחנה האוהלים לא הוקם ולכן הגענו לריזורט. התעלפנו, נחנו תירגלנו יוגה והלכנו לכפר לטיול יפה. חזרנו מזיעות וירדנו ישר לגאנגה לפנות ערב. לאור המדורה הנעימה שהדליקו עבורנו שוחחנו על משמעות הסוכה מבחינה רוחנית, יקנחנו בארוחה טעימה והלכנו לחלום חלומות מתוקים על יום המחר.

יום שני, 1.10

למחרת בבוקר מוקדם יצאנו למקום תחילתו של הרפטינג בגאנגה. כמובן שהיינו חייבות לצרף אלינו מישהי חדשה לקבוצה אחרי הריק שיצרה שני. האנה האנגליה הצטרפה אלינו וארג'ון החמוד הנחה אותנו ושחרר מייד בביטחונו הרב ובממוחיותו את כל פחדינו. התמזגנו עם המפל, נירית והאנה קפצו מהצוק, עשינו בודי ראפטינג חצי מהדרך והגענו לראם ג'ולה רטובות, כמה צעדים והופ למלון.

התארגנו, פגשנו את פאנקאג המדריך הצעיר שלנו לרישיקש ונסענו ללקסמן גולה לפגוש את גופאל המורה ליוגה המקסים. כרגיל, הצטרפה אלינו בחורה חדשה, הפעם ריין הבחורה הלבנונית, תרגלנו יוגה, עברנו פוג'ה מיוחדת עבורנו, אכלנו בג'רמן בייקרי המפורסמת הצופה על הגשר, חזרנו להרצאה מרתקת על הפילוסופיה של היוגה ומקורותיה.

בהליכה צעדנו לכיוון סווארגה אשראם ואז חווינו את הארטי בפאראמארת ניקיטם. עשינו פוגה על הגנגה וחצינו הגשר אל המקדש של איסקון של הרי קרישנה שם אכלנו ארוחת ערב צמחונית וחזרנו ברגל למלון, כרגיל, עייפות אך מרוצות J.

2.4 יום שני

את היום התחלנו בשיעור יוגה של תנוחות הפוכות במלון ויצאנו להליכה לאורך הגתות. משם תפסנו גיפים למקדש ניל-קאנט (גרון כחול) בדרך היפה בהרים. הגענו חזרה והתפזרו לזמן חופשי בו טיילנו, קנינו דיקסים של סנאטאם קור, אכלנו פיצה לראשונה בהיותנו בהודו, שוחחנו קצת עם שיראלים ששהו באיזור. בשבע נפגשנו כולנו אצל הרוקח האירוודי ולקחנו ריקשה לגאנגה וותיקה לשיעור בישול עם גוטאמי ובאגוואן, הכנו מלאי קופטה, אורז, בינדו (במיה) ושתינו צ'אי טעים לסיומו של עוד יום עמוס וגדוש על המרפסת.

3.4 יום שלישי

את הבוקר פתחנו על גדול הגאנגה, הודינו, שיתפנו ומשם הופ לקראת סיום להארידוואר, אל חבריה של רוני, הסדהוס. הלכנו ברגל למקדש נאנסה דווי שמגשימה את המישאלות קשרנו החוט סביב העץ, ירדנו ברכבל ובריקשה נסענו למלון לארוחת צהריים ולשיחת סיכום כשאת כל יומנו מלווה הסדהו המבוגר חברה של רוני.

בשבע בערב יצאנו לנסיעה הארוכה לכוון שדה התעופה של דלהי. עצרנו בדרך להתרעננות מהירה והגענו לשדה מוקדם מאוד. העברנו את שעות ההמתנה בחינה שקנינו בתחילת הטיול, בקצת מנוחה ואכילה וברגע שהתיישבנו על כסא המטוס נפלנו כולנו שדודות. הטיסה חלפה ועברה לה כהרף עין והנה אנו כבר בבית חזרה, עם שק של חוויות שייקח זמן רב לעכל ולהטמיע.

נמסטה.

ליאת

סגור לתגובות.